ארוחה, נסיעה באוטו, הודעה בערב או ויכוח על שעת חזרה יכולים לעורר שאלות אצל הורים למתבגרים: איך מדברים על שימוש בחומרים, ואיך מתייחסים לקשר היום-יומי? שני מאמרים חדשים בוחנים יכולות הוריות וקשרים מרגע לרגע. הם אינם משווים שיחה גדולה לשיחות קצרות, ולכן אינם קובעים מה מהן חשוב יותר.
אילו יכולות הוריות נחקרות?
הסקירה הראשונה, שפורסמה ב-Children, מיפתה שלושים ושניים מחקרים על יכולות הוריות שיכולות לשמש גורם מגן בפני שימוש בחומרים בגילאי תשע עד תשע עשרה. החוקרים זיהו אחד עשר תחומי יכולת. התחומים שהופיעו הכי הרבה במחקרים היו קשר וקרבה ומעורבות במשפחה, ואחריהם תקשורת מונעת, מעקב ופיקוח, וכללים וגבולות.
כדאי להבין מה המספרים האלה אומרים. קשר וקרבה הופיעו בכתשעים אחוז מהמחקרים, ותקשורת מונעת בכשמונים ושמונה אחוז. המספרים מראים באיזה תחומים עסקו החוקרים, לא איזה תחום הכי יעיל. והמסקנה של הסקירה מעניינת: יכולות אלה נוסו בהתערבויות הרבה יותר ממה שנמדדו או נבדק הקשר שלהן לתוצאות אצל בני הנוער. כלומר, יש פער בין מה שמלמדים הורים לעשות לבין מה שבאמת נבדק. גם שיטות המדידה היו שונות מאוד ממחקר למחקר.
ומה קורה ברגע עצמו?
המחקר השני, שפורסם ב-Social Development, מדד הורות בתוך היום. שמונים וארבעה בני נוער בני ארבע עשרה עד שמונה עשרה ענו על חמישה סקרים קצרים ביום במשך עשרים ושמונה ימים. הם דיווחו על הורות שלילית, על חום הורי ועל מבנה, ועל מצבים רגשיים, שימוש בחומרים והתנהגויות מתפרצות.
הממצאים היו קשרים בתוך אותו אדם בין רגע לרגע. ברגעים שבהם הורות שלילית עלתה והחום ההורי ירד, הנער דיווח גם על יותר שימוש בחומרים באותו זמן, ועל יותר התנהגויות מתפרצות ברגע הבא. הוא דיווח גם על יותר עוררות רגשית שלילית ופחות עוררות של תגמול. אצל בנות הקשר לעוררות רגשית שלילית היה בולט במיוחד, ואצל בנים הקשר בין עוררות שלילית להתנהגות מתפרצת.
הממצא על מבנה, כלומר כללים וסדר, שונה מהשאר: ברגעים שבהם דווח מבנה נמוך יותר, התסמינים היו נמוכים יותר. אין להסיק מהקשר הזה שוויתור על גבולות יפחית תסמינים. זה מחקר תצפיתי, ולא ניסוי שבו שינו את כללי הבית ובדקו את התוצאה.
שוב, מדובר בקשרים ולא בסיבה והשפעה. המשתתפים היו שמונים וארבעה בני נוער בלבד, וכל הדיווחים שלהם עצמם. אבל הרעיון מעניין: ההורות אינה רק סגנון קבוע, היא משתנה מרגע לרגע, ויש מי שמרגיש את זה בזמן אמת.
מה אפשר לעשות עם זה בבית?
אפשר לשאול איזה סוג של שיחה מתאים כרגע: שיחה קצרה, שיחה מתוכננת או פנייה לאיש מקצוע. אם רוצים לחזור לשיחה אחרי התפרצות, אפשר לומר: 'התפרצתי, אני רוצה לנסות שוב'. זו אפשרות לשיחה, לא התערבות שהמחקר בדק. הממצאים אינם קובעים שצריך להחליף שיחה ארוכה בשיחות קצרות, או שתיקון כזה יפחית שימוש בחומרים.
אפשר להיות עקביים בכללים הברורים, ובו בזמן להישאר בקשר. לשאול סקרנות ולא חקירה: איך היה? מה קרה שם? ולהשאיר דלת פתוחה גם כשהתשובה היא 'כלום'. ואם יש חשד לשימוש, לא להמתין לשיחה מושלמת אלא להתחיל בשיחה קצרה ורגועה, ולחפש עזרה אם זה נמשך.
אפשר גם לבחור רגע שקשה לכם ולחשוב מראש מה תרצו לומר בו: לפני יציאה, אחרי חזרה מאוחרת או כשלא עונים להודעה. אם השיחה נעצרת, אפשר לבקש לחזור אליה מאוחר יותר. המחקר היומיומי לא בדק את האפשרויות האלה ולא הראה שוויתור על נקודה בוויכוח משנה מצב רוח או התנהגות. הוא מדד קשרים בין דיווחים על הורות לבין דיווחי בני הנוער.
ואם הנער או הנערה מתנגדים לכל שיחה, אפשר להתחיל בהקשבה. לשאול שאלה אחת, לשמוע את התשובה, ולא להוסיף הרצאה. כך מתאמנים בקשר, והקשר הוא הדבר שהסקירה מצאה שנחקר הכי הרבה.
שני המאמרים משאירים שאלות פתוחות: אילו מיומנויות קשורות לתוצאות לאורך זמן, כיצד כדאי ללמד אותן, והאם התערבות ברגע מסוים משנה משהו. הסקירה ומחקר המעקב נותנים כיוונים למחקר נוסף, ולא נוסחה להורות שמונעת שימוש בחומרים.
ועוד כמה מילים על הסקירה. היא מיפתה מה נחקר, ובין היתר העלתה שחלק מהמיומנויות ההוריות נוסו בהתערבויות הרבה יותר ממה שנבדקו מול תוצאות. מי שמקבלים עצה בנושא, גם מכאן, כדאי שידעו שלא כל אפשרות שמוצעת כאן נבדקה במחקרים האלה. אין להסיק מכך מסקנה על רוב הידע בתחום ההורות או המניעה.
אם אתם הורים למתבגר ורוצים לחשוב יחד איך מדברים בלי לריב, אפשר לדבר על זה. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – ללא עלות.
מקורות
Children (2026) – יכולות הוריות כגורם מגן: סקירת היקף
Social Development (2026) – הורות ברגעים: מדידה יומיומית אצל בני נוער
לקריאה נוספת
גבולות בלי ניתוק – הדרכת הורים כשמתבגר מתנסה בסמים
איך מדברים עם מתבגר על כדורים לא מוכרים בלי להפוך את השיחה להפחדה?
קרב השיעורים – מה שני מחקרים גדולים אומרים על מעורבות הורית שעוזרת וכזו שפוגעת