שני מחקרים שפורסמו ב-2025 בוחנים דפוסים של קשיים נפשיים וגורמים חברתיים הקשורים לעזיבת טיפול. הם אינם קובעים מדוע אדם מסוים הפסיק להגיע, ואינם מוכיחים שהתערבות מוקדמת מסוימת מונעת נשירה.
ארבעה פרופילים בטיפול באשפוז
מחקר שפורסם ב-Substance Use: Research and Treatment בדק 1,046 מבוגרים בטיפול אשפוזי להתמכרויות וחילק אותם לארבע קבוצות לפי דפוס הקשיים הנפשיים שלהם: קבוצה עם ריבוי קשיים משמעותי, קבוצה עם חרדה ודיכאון ברמה בינונית, קבוצה עם דאגות בריאותיות ותלונות גופניות, וקבוצה עם מעט קשיים נלווים.
הקבוצה עם ריבוי הקשיים דיווחה על דחף גבוה יותר לאלכוהול ולסמים מכל שאר הקבוצות. שלוש הקבוצות עם קשיים נלווים עזבו נגד עצת הצוות בשיעור גבוה יותר מהקבוצה עם מעט קשיים. המחקר מצא קשר, אך אינו קובע מה הייתה הסיבה לעזיבה אצל כל אדם.
דפוסים שונים אצל נשים וגברים
המחקר השני, שפורסם ב-Biology of Sex Differences, ניתח נתונים לאומיים של מטופלים שסיימו או עזבו טיפול התמכרות במערכת הציבורית בארצות הברית בין 2018 ל-2022. גם כאן נמצא שגורמים חברתיים – תעסוקה, דיור, מעורבות במערכת המשפט – קשורים לתוצאות. אבל התמונה שונה בין נשים לגברים.
בניתוח נמצאו דפוסים שונים לפי מין: אצל נשים אבטלה, קשיים פסיכיאטריים נלווים ושימוש בכמה חומרים נקשרו לתוצאות פחות טובות. אצל גברים, היעדר טיפול קודם היה המנבא החזק ביותר של שימוש בעת השחרור ושל אי-השלמת טיפול. אין מכאן הסבר לסיבה האישית לקושי או הוכחה שצעד תמיכה מסוים יעזור.
מדובר בנתונים אמריקאיים של מערכת ציבורית, שמצביעים על קשרים בין מאפייני רקע לתוצאות טיפול. הם אינם כלי שמנבא מי יעזוב טיפול מסוים או קובע איזה סוג תמיכה מתאים לאדם יחיד.
מה עושים עם זה בפועל
אם אתם בתחילת טיפול ומרגישים שהוא כבד – תגידו את זה בפגישה, לפני ההיעלמות. משפט אחד כמו זה לא עובד לי נותן למטפל אפשרות לכוונן: קצב, שיטה, מסגרת, פנייה לייעוץ נוסף. נשירה שקטה לא נותנת שום אפשרות.
גם הדיור וגם מערכת המשפט בתוך התמונה
בניתוח הלאומי האמריקאי נמצאו גם קשרים בין חוסר יציבות בדיור ומעורבות במערכת המשפט לבין תוצאות פחות טובות. זה מזכיר שהטיפול לא מתרחש בחדר סטרילי: מי שחוזר מהפגישה לחוסר ודאות בסיסית נושא עומס שהשיחה הטיפולית לבדה לא תמיד פותרת. טיפול טוב מסתכל על כל חיי האדם, לא רק על השימוש.
מה המשפחה יכולה לעשות בחודשים הראשונים
למשפחה שרוצה לעזור אפשר להציע לשאול מה יקל על ההגעה לפגישה: הסעה, תזכורת או ליווי, לפי רצון האדם. קשר עם המטפל ייעשה רק במסגרת הסכמה מתאימה. אלה אפשרויות לשיחה, ולא פעולות ששני המחקרים בדקו.
ולמי שבתוך הטיפול: נסיגה בקצב או הרגשה שהשיטה לא מתאימה הן חלק לגיטימי מהתהליך. מטפל טוב מעדיף לשמוע שהטיפול קשה עליכם על פני לגלות שחזרתם לשימוש כדי להתמודד עם זה לבד. השיחה על הקושי היא חלק מהטיפול, לא הפרה שלו.
נשירה אינה מונעת פנייה נוספת. מי שעזבו טיפול יכולים לשוחח עם איש מקצוע על הסיבות לעזיבה ועל האפשרויות להמשך. שני המחקרים אינם קובעים כמה ניסיונות טיפול עוברים רוב האנשים שמגיעים להחלמה יציבה.
התמדה בטיפול יכולה להיות נושא לשיחה בפני עצמו: מה מקל על ההגעה, מה מכביד, ואיך מעלים קושי לפני שמפסיקים להגיע. אין בממצאים הבטחה ששגרה לבדה תוביל להחלמה או תבטל סיכון לנשירה. אפשר לבחון יחד מה מתאים להמשך הדרך.
שני המחקרים בוחנים אוכלוסיות ומסגרות שונות. המחקר הראשון מתייחס לטיפול מגורים ולהפסקת טיפול נגד עצת הצוות. הוא מצא ארבע קבוצות לפי דפוסי קשיים נפשיים, ולא ארבע סיבות לעזיבה. המחקר הלאומי מתייחס לנתוני שחרור ממערכת ציבורית בארצות הברית. הוא בוחן גם שימוש בחומר בעת השחרור וגם אי-השלמת טיפול. אלה שתי תוצאות שונות: אדם עשוי להשלים מסגרת ועדיין לדווח על שימוש, או לעזוב מסיבה שלא תועדה בנתונים. חשוב גם שהמחקר אינו משווה בין שיטות טיפול שנבחרו באקראי. לכן אי אפשר לבחור לאדם טיפול על בסיס מינו בלבד, או להסיק שהיסטוריית טיפול מסוימת תוביל בהכרח לנשירה. אפשר להביא את הממצאים לשיחה על קשיים ועל התמיכה הדרושה בתחילת התהליך ובהמשכו.
ואם אתם בני משפחה של מישהו שהתחיל טיפול – הימצאות רגועה שלכם בחודשים הראשונים שווה הרבה. לא מעקב, נוכחות. אני מזמינה אתכם לבוא לשיחה ולבנות תוכנית שלוקחת בחשבון את הסיכונים שלכם ספציפית. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – ללא עלות.
מקורות
Substance Use: Research and Treatment (2025) – דפוסי קשיים נפשיים ונשירה מטיפול באשפוז
Biology of Sex Differences (2025) – הבדלי מגדר בגורמים המשפיעים על תוצאות טיפול
לקריאה נוספת
למה הקשר עם המטפל כל כך חשוב – מה המחקר אומר על הברית הטיפולית בהתמכרויות
השיחה שמחזירה את הרצון – מה מחקר עדכני אומר על ראיון מוטיבציוני בטיפול בהתמכרויות