"אנחנו לא שותים הרבה. פשוט כוס יין ביחד בסוף היום." בהרבה זוגיות השתייה היא לא הרגל אישי אלא פעילות משותפת – טקס ערב, חלק מהקשר. אז מה קורה לאורך שנים כשבני זוג שותים ביחד, ומה קורה כשאחד שותה הרבה והשני כמעט לא? מחקר עוקבה ארוך במיוחד שנפרס על 24 שנות מדידה נותן תמונה נדירה.
חמישה דפוסי שתייה בזוגיות
המחקר, שפורסם מקוון ב-23 במאי 2025 בכתב העת Journal of Studies on Alcohol and Drugs, ניתח נתונים של 9,823 זוגות נשואים או מתגוררים יחד ממחקר הבריאות והפרישה האמריקאי, HRS, שנמדדו מדי שנתיים בין 1996 ל-2020. באמצעות ניתוח מסלולים זוגי, החוקרים זיהו חמישה דפוסים: שני בני הזוג נמנעים או שותים לעיתים רחוקות, שניהם שותים מעט, שניהם שותים בצורה מתונה, בן זוג שותה הרבה ובת זוג שותה מעט, ובן זוג שותה בצורה מתונה ובת זוג כמעט לא שותה.
שימו לב כמה מעניין זה ששני הדפוסים ה'לא מאוזנים' שזוהו היו כאלה שבהם הבעל שתה יותר מהאישה. זו תזכורת לכך ששתייה בזוגיות היא לעיתים קרובות סיפור של שני אנשים, לא רק של 'השותה' ו'הבריא'.
מה המסלולים האלה חזו לגבי הבריאות?
כאן התמונה מורכבת, וחשוב לספר אותה בדיוק כפי שהיא. זוגות ששניהם שתו בצורה מתונה דיווחו בממוצע על בריאות נתפסת טובה יותר, אבל הבריאות הזו ירדה מהר יותר עם השנים בהשוואה לזוגות הנמנעים. במדד של מחלות כרוניות, הזוגות הנמנעים התחילו בממוצע עם יותר מצבים רפואיים, אך מספר המצבים עלה מהר יותר דווקא אצלם ואצל הזוגות שבהם הבעל שתה הרבה והאישה מעט.
כלומר, אין כאן מסר פשוט של 'שתייה מתונה טובה' או 'התנזרות רעה'. הממצאים מראים שלדפוס הזוגי יש משמעות בריאותית משל עצמו, מעבר לכמות האישית, ושהמסלול הזוגי שבו בן אחד שותה הרבה והשני כמעט לא בלט כמסלול שבו מצבים כרוניים הצטברו מהר יותר. מחקר עוקבה כזה מראה קשרים לאורך זמן, לא סיבתיות, אבל הכיוון מספיק ברור כדי לשאול שאלות.
יש גם שאלה שזוגות רבים שואלים ולא מצאה מענה במחקר עצמו: למה נוצרים בכלל דפוסים משותפים? חלק מהתשובה היא שאנשים מתחברים מלכתחילה עם דפוסי שתייה דומים, וחלקה היא השפעה הדדית לאורך שנים – אם הערב נפתח בבקבוק, שניהם מוזגים. בשני המקרים, המסקנה המעשית זהה: הרגל משותף דורש שינוי משותף, או לפחות שיחה משותפת.
מה זה אומר לזוגות שרוצים לשנות?
ראשית, שינוי בהרגלי שתייה הוא אירוע זוגי, גם אם רק אחד מבני הזוג משנה. כשהשתייה היא חלק מהטקס המשותף, הפסקה של אחד משנה את ערבי שנייכם, וצריך לבנות טקסים משותפים אחרים במקומם – אחרת הריק מושך חזרה אל ההרגל.
שנית, כשיש פער גדול בין בני הזוג – אחד שותה הרבה והשני כמעט לא – השיחה נעשית קשה במיוחד, כי קל לגלוש לשוטר ועבריין. כאן טיפול זוגי יכול לעזור לדבר על השתייה בלי שהיא תהרוס את הקשר, וטיפול מבוסס ראיות לזוגות, כמו טיפול זוגי התנהגותי, נמנה עם הגישות שסוקרו בסקירה עדכנית שפורסמה מקוון ב-9 בספטמבר 2026 בכתב העת Medical Science Monitor, שמיפתה את ההתערבויות הפסיכו-חברתיות העיקריות להפרעת שימוש באלכוהול – ביניהן CBT, ראיון מוטיבציוני, ניהול תגמולים, מניעת מעידה מבוססת מיינדפולנס והטיפול הזוגי ההתנהגותי.
ושלישית – החלופות אמיתיות: אפשר להתחיל מטיפול פרטני לשותה, מטיפול זוגי, משילוב של שניהם, או מקבוצות תמיכה. מה שלא עובד הוא התעלמות, כי הדפוס הזוגי נוטה להתקבע.
צעד ראשון קטן
ומה עושים כשרק אחד מבני הזוג רוצה שינוי? זהו אחד התרחישים הכואבים ביותר בזוגיות סביב אלכוהול. גם כאן יש מה לעשות: בן הזוג שמבקש שינוי יכול לשנות את חלקו בדפוס – לא לארגן ערב סביב השתייה, לא לקנות 'בשביל השני', לבחור פעילויות זוגיות נטולות אלכוהול – ולבקש עזרה מקצועית גם אם בן הזוג עוד לא מוכן. שינוי של צד אחד במערכת זוגית משנה את כל המערכת, ולעיתים קרובות הוא הפתיח לשינוי של השני.
אם אתם זוג שמזהה את עצמו באחד הדפוסים האלה, נסו שבוע אחד של שיחה פתוחה בלי ביקורת: כל אחד אומר מה התפקיד של השתייה בחייו, ומה היה קשה לו לשנות. זו לא החלטה, זו רק הבנה – אבל הבנה כזו היא הבסיס לכל שינוי זוגי.
ואם תרצו לחשוב על זה יחד עם איש מקצוע שמכיר גם התמכרויות וגם זוגיות, אני מזמינה אתכם לשיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר.