"אני לא יכול לדבר עם אף אחד על זה. בטח לא עם מישהי שלא מכירה אותי." משפטים כאלה עולים הרבה כשמשפחה מנסה לשכנע אדם אהוב לפנות לטיפול. ומתחת למשפט מסתתרת שאלה אמיתית וחשובה: מה בכלל גורם לאדם להישאר בטיפול ולהיפתח בו? אחד המדדים הנחקרים ביותר בפסיכותרפיה הוא הברית הטיפולית – איכות הקשר בין המטופל למטפל – ושני מחקרים חדשים משנת 2026 שופכים אור על איך היא נראית דווקא בטיפול בהתמכרויות.
מהי בכלל ברית טיפולית?
ברית טיפולית היא לא סתם 'חיבור טוב'. היא מורכבת משלושה רכיבים שמדידים: קשר רגשי של אמון, הסכמה על מטרות הטיפול, והסכמה על הדרכים שבהן עובדים כדי להגיע אליהן. אפשר לחשוב על זה כמו עבודת צוות: אם בן אדם מרגיש שהמטפלת נאבקת איתו ולא בו, ואם שניהם יודעים לאן הולכים ואיך – הטיפול מקבל בסיס יציב הרבה יותר.
במחקרי פסיכותרפיה כלליים נמצא שוב ושוב שברית טיפולית חזקה קשורה לתוצאות טובות יותר, כמעט בכל שיטה. אבל בטיפול בהתמכרויות התמונה מורכבת יותר, כי השימוש עצמו, החשאיות שמלווה אותו והבושה יכולים להקשות על בניית אמון. בדיוק בגלל זה שני המחקרים החדשים מעניינים.
מה מצא המחקר הגדול על שימוש וברית?
מחקר שפורסם מקוון ב-7 באוקטובר 2026 בכתב העת BMC Psychiatry עקב אחרי 742 מטופלים עם הפרעות אישיות במרכזי טיפול שונים בין השנים 2017 עד 2022. החוקרים בדקו איך שימוש בחומרים משפיע על הברית הטיפולית לאורך זמן, הן בטיפול פרטני והן בקבוצה, בעזרת שאלוני ברית מקובלים שמולאו מדי חצי שנה.
הממצאים מעניינים במיוחד כי הם מתונים יותר ממה שהיה מצופה מהספרות. לא נמצא קשר מובהק בין אבחון של הפרעת שימוש בחומרים לבין ציוני הברית הכוללים או לבין רכיב הקשר הרגשי – לא בטיפול פרטני ולא בקבוצה. כן נמצא שכשאדם השתמש יותר מהרגיל עבורו בנקודת זמן מסוימת, הדבר נקשר בפגיעה בשיתוף הפעולה בקבוצה, בעיקר ברכיב העבודה המשותפת. בנוסף נמצאה מגמה – לא מובהקת סטטיסטית – לקשר שלילי בין הפרעת שימוש לבין ההסכמה על מטרות ומשימות בטיפול הפרטני.
במילים פשוטות: אדם שמטופל בהתמכרות לא 'חסר סיכוי' לברית טיפולית טובה. אבל תקופות של שימוש מוגבר עלולות לערער את שיתוף הפעולה בטיפול, במיוחד במסגרת קבוצתית. זו סיבה טובה למטפלים לא לוותר על בניית הברית דווקא בתקופות האלה, וסיבה טובה למשפחות להבין שמעידה בברית אינה סוף הטיפול.
ומה קורה כשהטיפול נמצא בתוך מסגרת משפטית?
מחקר נוסף, שפורסם מקוון ב-27 באפריל 2026 בכתב העת Journal of Substance Use and Addiction Treatment, בחן 93 משתתפים שהחלו טיפול במסגרת בית משפט לסמים בניו סאות' ויילס שבאוסטרליה – תוכנית שבה הטיפול הוא חלק מההליך המשפטי. זהו המחקר הראשון שבדק אילו מאפייני מטופלים קשורים לחוזק הברית הטיפולית בשלביה המוקדמים של מסגרת כזו.
שני ממצאים בלטו: מוטיבציה לשנות את השימוש נקשרה בברית מוקדמת חזקה יותר עם המטפל, בעוד שחשיפה לטראומה בילדות נקשרה בברית מוקדמת חלשה יותר. המסקנה של החוקרים אינה שאנשים עם עבר טראומטי לא מתאימים לטיפול, אלא ההפך: ידוע מראש שאיתם צריך להשקיע יותר בבניית האמון בחודשים הראשונים, ולא לצפות שהברית תיבנה מעצמה.
מה זה אומר למטופלים ולמשפחות?
ראשית, כדאי לדעת שהתלבטות על 'האם אני מתחבר למטפלת' היא לא שולית אלא מרכזית. בפגישת היכרות ראשונה לגיטימי לשאול את עצמכם שאלות פשוטות: האם הרגשתי שמקשיבים לי? האם הבנתי מה אנחנו מנסים להשיג? האם אני יכול לדמיין שאני מספר כאן גם דברים קשים? תשובות שליליות אינן חסימה – הן איתות לנסות מטפל אחר, כי הברית היא כלי עבודה ולא מותרות.
שנית, למשפחות שמלוות אדם בהתמכרות: אם הוא התקשה בטיפול קודם, זה לא בהכרח אומר שהטיפול 'לא עובד עבורו'. לפעמים הברית לא נבנתה, במיוחד אם יש רקע של טראומה או מסגרת משפטית שמוסיפה לחץ. שיחה פתוחה עם מטפל חדש על הקושי הקודם יכולה להיות ההתחלה של ברית אחרת.
ומה אפשר לעשות בפועל?
למטופלים: דברו עם המטפלת על הברית עצמה. אם משהו לא עובד, אם המטרות לא ברורות, אם קשה לספר דברים מסוימים – אמירה כזו היא חלק לגיטימי מהטיפול, ומטפלת מקצועית תדע לקלוט אותה. למשפחות: עודדו התמדה בחודשים הראשונים גם כשהחיבור עוד לא מרגיש חזק, ואל תפרשו קושי ראשוני ככישלון. ואם יש ספק – שיחת היכרות נוספת עם גורם מקצועי אחר אינה בגידה, אלא בחירה מושכלת.
אם אתם שוקלים טיפול פרטני בהתמכרות – לעצמכם או לבן משפחה – ורוצים לחשוב ביחד איך מתחילים ומה חשוב לבדוק, אני מזמינה אתכם לשיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר.