בדרך כלל אני כותבת על זוגות שבהם אחד מתמודד והשני מחזיק את הבית. אבל יש זוגות אחרים, הרבה יותר ממה שמדברים עליהם, שבהם שניהם בפנים. הם מגיעים לטיפול כשהם מנסים להפסיק ביחד, או כשאחד מנסה להפסיק והשני עוד שותה, או כשהם מבינים שהזוגיות שלהם נבנתה סביב הבקבוק – ושאם מורידים אותו, צריך לבנות זוגיות חדשה מאפס.
מה המחקר אומר על זוגות ושימוש
מחקר שפורסם בספטמבר 2026 בדק דפוסי שימוש בקרב זוגות מטופלים עם הפרעת שימוש באלכוהול, ומצא משהו שכל מי שחי בזוגיות כזאת מכיר בעצמות: השימוש של בני הזוג שלוב זה בזה. כמות הטבק של בן זוג אחד נמצאה קשורה לתדירות השימוש של השני, בני זוג דימו זה לזה בכמויות ובתדירויות, ובחלק מהזוגות גם שימוש במספר חומרים היה משולב. במילים פשוטות: ההתמכרות בזוגיות היא לא שתי התמכרויות נפרדות שחיות באותו בית – היא מערכת אחת משותפת. ומערכת משותפת צריכה גם שינוי משותף.
ומה קורה לזוגיות עצמה? מחקר נוסף, שפורסם ביולי 2026, בדק זוגות מטופלים עם הפרעת שימוש באלכוהול ואת אסטרטגיות ההתמודדות של בן הזוג. הממצא הבולט: התמודדות של נסיגה – התרחקות, שתיקה, ניתוק – נמצאה קשורה לפגיעה בהתאמה הזוגית גם של מי שהתרחק וגם של בן הזוג שלו. כלומר, הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם ההתמכרות של השני משנה לשניכם. החוקרים מציינים שטיפולים שמערבים את בן הזוג עשויים להיות מועילים במיוחד בדיוק לאלה שמנסים להתמודד בנסיגה.
למה קשה להפסיק כשהשני ממשיך
כי ההפסקה דורשת לשבור את הטקס המשותף. אם הערב שלכם נבנה שנים סביב הכוס המשותפת, ההפסקה של אחד משנה את הערב של שניכם. ואם שניכם מפסיקים ביחד – מדהים, אבל שימו לב: עכשיו צריך לבנות ערב חדש, וזוגיות חדשה, כי הישנה סובבה סביב השימוש. זוגות שמפסיקים ביחד בלי לבנות חיים חדשים מוצאים את עצמם משועממים, מתוחים, ואז – לפעמים – חוזרים ביחד. גם החזרה לשימוש מערכתית, לא רק ההפסקה.
מה עוזר בפועל
ראשית, הסכמה מפורשת: האם אנחנו עושים את זה ביחד, ובאיזה קצב. שנית, לבנות טקסים חדשים במקום הישנים – לא בערך, אלא בפועל: מה אנחנו עושים בשבת בבוקר, מה אנחנו שותים בארוחה, איך אנחנו מסיימים את היום. שלישית, מרחב נפרד: גם אם עושים את זה ביחד, לכל אחד מגיע מקום משלו – קבוצה, מטפל, פעילות. זוגיות שבה הכול משותף תמיד, כולל ההחלמה, הופכת לחדר ללא חלונות. ורביעית – אם רק אחד מפסיק והשני ממשיך, אל תנסו לנהל את זה לבד. זו אחת הסיטואציות הכי מורכבות שיש, והיא דורשת ליווי.
מה אם אחד רוצה להפסיק והשני לא
זו הסיטואציה הכי קשה, והכי נפוצה. כמה כללים שעוזרים: ראשית, אתם לא יכולים להפסיק בשביל השני – אבל אתם כן יכולים להפסיק בשביל עצמכם, גם כשהוא ממשיך. זה דורש תמיכה צמודה, כי זו עבודה נגד הכבידה של הבית. שנית, עשו דיאטת דיבור: החליטו מתי מדברים על זה ומתי לא – זוגיות שבה כל ארוחה היא דיון על השימוש מתרוקנת מהר. שלישית, שמרו על דבר אחד משותף שלא קשור לשימוש ולא להפסקה – סדרה, הליכה, משחק. הקשר ביניכם הוא הגשר שדרכו יעבור בעתיד השינוי, ואסור לתת לו לקרוס.
ומשפט אחרון לזוגות שבהם שניהם בתוך זה: המודל שלכם הוא גם מודל לילדים, אם יש – הם לומדים מכם איך נראית זוגיות ואיך נראית ארוחת ערב. שינוי שאתם עושים ביחד הוא מתנה כפולה: לזוגיות שלכם, ולמפה שהילדים נושאים איתם לחיים שלהם.
ויש גם אור בקצה הסיפור הזה, ואני רוצה שתשמעו אותו: זוגות שעוברים את זה ביחד יכולים לצאת עם זוגיות חזקה יותר ממה שהייתה אי פעם – כי היא נבנתה מחדש על אמת ולא על הרגל משותף. זה לא קורה לבד וזה לא קורה מהר, אבל זה קורה. הדרך לשם עוברת בדיוק במקום הכי לא נעים: לשבת ביחד בערב, פנים מול פנים, בלי הכוס – ולגלות שיש עדיין מי לדבר איתו. ואם מסתבר שקשה למצוא את הדיבור הזה לבד – בדיוק בשביל זה קיים טיפול זוגי, ואני כאן.
אם ההתמכרות נמצאת אצל שניכם בבית – אתם לא צריכים לפתור את זה לבד. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות.