בליבת הרבה התמכרויות יושב קושי אחד שקשה לראות מבחוץ: רגש שעולה מהר מדי, חזק מדי, ודורש מענה מיידי. החומר, ההימור או המסך הם לפעמים הדרך היחידה שהאדם מכיר להוריד את העצבים. אחת הגישות שנבנתה בדיוק סביב הנקודה הזו היא DBT, טיפול דיאלקטי-התנהגותי, שמלמד מיומנויות ויסות רגשי, סובלנות למצוקה ומיינדפולנס. שני מחקרים חדשים בדקו איך מביאים את המיומנויות האלה לאנשים עם התמכרויות, אחד בתוך קהילה טיפולית ואחד דרך האינטרנט.
מחקר ראשון: DBT בתוך קהילה טיפולית
מחקר שפורסם ב-2025 בדק שילוב של תוכנית אימון מיומנויות DBT סטנדרטית בתוך קהילה טיפולית למשך שישה חודשים, אצל אנשים עם הפרעות שימוש בחומרים. 68 מטופלים החלו, ו-38 השלימו את המחזור הראשון. התוצאות לאחר הטיפול הראו שיפור מובהק בויסות הרגשי, בדחפנות החיובית, כלומר הנטייה לפעול בחיפזון כשהרגש חיובי גבוה, ובחיפוש תחושות. המדד הבולט ביותר היה שיפור במעקב אחר קונפליקט קוגניטיבי, ובסוף הטיפול לא נמצא הבדל בין המטופלים לבין קבוצת ביקורת בריאה במדד הזה.
חשוב לי לומר בכנות: אלו ממצאים ראשוניים. זו תוכנית בשלבי פיתוח קליני, מספר המשתתפים קטן, ואין עדיין מעקב ארוך טווח. החוקרים עצמם כותבים שצריך מחקרי המשך. אבל הכיוון הגיוני: אם הבעיה היא ויסות, ללמד ויסות ישירות זו לא רעיון רדיקלי, אלא דיוק של הטיפול.
מחקר שני: אותן מיומנויות, בלי מטפל בחדר
המחקר השני, שפורסם ב-2025, הוא ניתוח משני של ניסוי אקראי שבדק DBT מקוון בהדרכה עצמית אצל 72 אנשים עם הפרעות שימוש בחומרים, לאורך 12 שבועות. מי שקיבל גישה מיידית לתוכנית, מי שהתחיל עם חומרה גבוהה יותר, ומי שהיו לו פחות אבחנות נלוות, הראה ירידה גדולה יותר בחומרת ההתמכרות. מנבא אחר בלט בצד השני: סימפטומים של דיכאון וחרדה בבסיס חזו חוסר פעילות בתוכנית כבר לאחר ארבעה שבועות.
גם כאן הסייג חשוב: זה ניתוח גישושי של ניסוי קטן, לא הוכחה סופית. אבל המסר המעשי שלו ברור. תוכנית עצמית עובדת טוב יותר למי שמתחיל אותה מיד, ודורשת עין מיוחדת על מי שנושא גם דיכאון או חרדה, כי הם הראשונים להפסיק להיכנס.
כמה מילים על מה בכלל לומדים ב-DBT: ארבעה תחומי מיומנויות. מיינדפולנס, שהוא היכולת לשים לב למה שקורה עכשיו בלי להיסחף; סובלנות למצוקה, שהיא היכולת לעבור גל רגשי בלי להחמיר אותו; ויסות רגשי, שהוא הבנה ושינוי של מסלול הרגש; ואפקטיביות בין-אישית, שהיא היכולת לבקש ולסרב בלי להרוס קשרים. בהתמכרויות, ארבעתן פונות בדיוק לרגעים שבהם אנשים חוזרים לחומר.
ושאלה הגיונית שעולה משני המחקרים יחד: אם אפשר ללמוד מיומנויות גם דרך האינטרנט, בשביל מה קליניקה? התשובה במחקרים עצמם: בשני המסלולים ההשלמה לא הייתה מלאה, והנשירה אמיתית. המיומנויות פשוטות להסבר וקשות לתרגול כשהחיים לוחצים, ושם בדיוק נכנס מקומו של מטפל שמכיר אתכם ויודע איפה אתם נתקעים.
מה זה אומר לכם
אם אתם בטיפול והמרכז שלו הוא הרגש, כדאי לשאול אם יש בו לימוד מיומנויות מובנה, לא רק שיחה. מיומנות היא משהו שמתרגלים בין הפגישות, עם דפים, תרגילים קצרים ומדידה, ולא רק רעיון שמסכימים איתו בקליניקה. ואם אתם שוקלים מסלול דיגיטלי עצמי, בדקו אם יש בו גם גורם אנושי זמין כשמתקשים, במיוחד אם יש ברקע גם דיכאון או חרדה.
ועוד פרט מעשי מהמחקר השני: העובדה שמי שקיבל גישה מיידית השתפר יותר היא תזכורת לגבי תיזמון. כשהמוטיבציה שם, עיכוב של חודש הוא לא ניטרלי. אם החלטתם להתחיל משהו, התחילו השבוע, גם אם בצורה קטנה.
המחקר על הקהילה הטיפולית מוסיף נקודה יפה: אחד השיפורים היה במדד נוירופסיכולוגי, לא רק בשאלון. כלומר, התרגול לא רק שינה מה אנשים מדווחים אלא גם איך תשומת הלב שלהם מתנהגת במשימה. שינוי מדיד במנגנון, לא רק בתחושה.
ולאלה שאומרים 'אני פשוט לא מצליח להירגע'
ויסות רגשי הוא לא תכונת אופי שיש או אין. הוא מיומנות, עם מבנה, חזרות ותרגול, בדיוק כמו שלא מצפים ממישהו לנגן בלי שיעורים. שני המחקרים האלה, כל אחד בדרכו, בודקים איך מלמדים את זה לאנשים שהרגש שלהם שרף אותם בעבר. המסקנה הזהירה היא שאפשר ללמוד, ובשני המסלולים נמצא שיפור, אבל התחום עוד צעיר ודורש מחקר נוסף.
בקליניקה אני עובדת עם מיומנויות ויסות וסובלנות למצוקה כחלק מהטיפול בהתמכרויות, בקצב ובדרכם שלכם. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – ללא עלות.
מקורות
מנבאים לתוצאה ולהתמדה ב-DBT מקוון בהדרכה עצמית להפרעות שימוש בחומרים (2025-06-16)