שני מחקרים שפורסמו ב-2025 עוסקים בנשים במאסר או לאחר שחרור. האחד בוחן זהות אימהית, והשני עוקב אחר מדדי בריאות נפש עד שנה לאחר השחרור.
שלוש דרכים להיות אמא אחרי כלא
מחקר איכותני שפורסם ב-International Journal of Prisoner Health ראיין 18 אמהות באירן, בזמן מאסר או זמן קצר אחרי שחרור, על הזהות האמהית שלהן במגע המחודש עם הילדים. מתוך הסיפורים צמחו שלושה דפוסים: אמהות שנותקה – כשהקשר עם הילד נכרת אחרי אובדן משמורת, בכפייה או מבחירה, ומעט תקווה נשאר לחידוש; אמהות מוגברת – דווקא חיזוק של הקשר והקשר ההדדי אחרי הפרידה; ואמהות אדישה או עוינת – קשר על סף התפרקות, שעלול לקרוס מתוך הזנחה או טלטלות רגשיות.
שמונה עשרה נשים אינן מדגם להכללה, ואיראן אינה ישראל. אפשר לקרוא את התמות שעלו בראיונות כדרך להעלות שאלות על קשר עם הילדים ועל התמיכה הזמינה, ולא כחלוקה מחייבת של כל האימהות לקבוצות.
מה מראה מעקב של שנה שלמה
המחקר בצ׳ילה עקב אחר 200 נשים בחמש נקודות מדידה: לפני השחרור, ושבוע, חודשיים, שישה חודשים ושנים עשר חודשים אחריו. זוהו מסלולי חומרת תסמינים נמוכה (85.8%), עולה (6.8%) וגבוהה (7.4%). 19.3% דיווחו על ניסיון אובדני במהלך המעקב, ו-18.9% עמדו בקריטריוני תלות בחומרים הן בתחילת המעקב והן לאחר שנה.
מיעוט מהנשים השתייך למסלול של תסמינים גבוהים או עולים. הכותבים מציעים הערכות חוזרות והכוונה לשירותים בתקופת החזרה לקהילה. המחקר אינו ניסוי שבחן את השפעת הליווי או קבע מה תדירותו הרצויה.
מה המשפחה יכולה לעשות
למשפחות שמחכות לשחרור של אישה – אמא, אחות, בת זוג: תכננו את השנה הראשונה כמו שמתכננים שיקום. בית שמוכן, קצב רגוע, ציפיות מדודות, ובן או בת משפחה אחד שזמין באמת. ואל תשאירו את הנטל על כתפיכם בלבד.
מה הטיפולוגיה מלמדת
מה שיפה בטיפולוגיה שהחוקרות בנו הוא שהיא לא שיפוטית. היא ממפה מצבי לב שונים, ומצביעה על מענה שונה לכל אחד. והמסקנה שלהן קונקרטית: תמיכה חברתית וכלכלית חיונית לשמירה וחיזוק של קשר האם-ילד, במיוחד בקבוצה האדישה-עוינת, ויכולה לסייע בחזרה לחברה ובבניית אינטראקציות משפחתיות בריאות יותר. זה משנה את שאלת הטיפול מלמה הן לא מצליחות לאיזה מענה מתאים לאן שהן עכשיו. שאלה הרבה יותר מועילה.
מה עוד כדאי לברר על ליווי
מהמחקר העוקבה מצ'ילה אפשר ללמוד כמה עקרונות: מעקב ארוך ומובנה – שנה שלמה ולא פגישה אחת; שים לב לכשל בשירותים – בכל נקודת מדידה, רק עשירית או פחות מהנשים קיבלו שירותי בריאות נפש, וזה פער שהליווי צריך לגשר עליו; והכרת ההיסטוריה – מספר ההרשעות הקודמות וחוויות של קורבנות נקשרו בניתוח לכל התוצאות, ולכן תוכנית טובה מתחילה מהסיפור של האישה, לא מהטופס שלה.
אפשר להתייחס לצרכים האישיים ולתמיכה האנושית לצד שירותים רפואיים, חברתיים ושיקומיים. המחקרים אינם מציבים אדם תומך כתחליף לשירותים ואינם מבטיחים שהכול אפשרי כשיש אדם כזה.
שני המחקרים נערכו באיראן ובצ׳ילה, ואינם מעריכים שירותים בישראל או שינוי באיכותם לאורך השנים. מי שמחפשים ליווי בישראל צריכים לברר את המענים הזמינים כיום ואת תנאי הקבלה שלהם.
המחקרים מצביעים על צרכים של בריאות נפש ותמיכה חברתית וכלכלית במעבר מהכלא לקהילה. הם אינם בודקים אם טיפול פסיכולוגי הוא תנאי להצלחת כל שירות אחר. כדאי לברר אילו מענים מתאימים לאישה המסוימת וכיצד לתאם ביניהם.
ולכן אם אתם מכירים אישה שיוצאת מהכלא, או שאתם עצמכם שם – דעו שאתם לא צריכות לעשות את זה לבד. יש אנשים שמתמחים בדיוק ברגע הזה, ומגיע לכן אחד כזה.
המחקרים מתארים צרכים ומסלולים שונים, אך אינם בודקים את יעילות הליווי המסוים המוצע כאן או את השפעתו על כל בני המשפחה. אפשר לפנות לשיחה כדי לברר את הצרכים ואת אפשרויות המענה.
המחקר מצ׳ילה מדגיש מגבלה של בדיקה חד-פעמית לפני השחרור: היא עלולה להחמיץ נשים שחומרת התסמינים שלהן עולה בהמשך. זו הסיבה שהמחברים מציעים הערכות חוזרות והכוונה לשימוש בשירותים. הם אינם מציגים ניסוי שהשווה תוכניות ליווי, ולכן אין ללמוד מהעוקבה איזו תוכנית יעילה יותר או כמה מפגשים נדרשים. גם שלוש קטגוריות הזהות האימהית במחקר מאיראן אינן מסלול קבוע שאישה חייבת לעבור בו. הן תמות שעלו מראיונות עם קבוצה קטנה. אפשר להשתמש בהן כדי לשאול על קשר עם הילדים, על משמורת ועל התמיכה הזמינה, אך לא כדי לתייג אישה או לנבא כיצד תיראה החזרה שלה למשפחה. שני המחקרים משאירים מקום להבדלים בין נשים ובין המערכות שבהן הן חיות.
אני מלווה אסירים משוחררים ובני משפחותיהם בתהליך החזרה לחיים. אם אתם לפני שחרור או בתוך השנה הראשונה – מוזמנים לשיחה. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – ללא עלות.
מקורות
International Journal of Prisoner Health (2025) – אמהות ומאסר: טיפולוגיה של זהות אמהית אחרי שחרור
לקריאה נוספת
"פעם עבריין" – איך לדבר על סטיגמה בתוך השיקום