"כולם שואלים איך הוא. אף אחד לא שואל איך אני." משפט שמשקף את חווייתם של בני משפחה רבים של אנשים עם התמכרות. אתם אלה שמחזיקים את הבית, מכסים על החובות, מרגיעים את הילדים, ומקווים שהלילה יעבור בשקט. ובמרכז כל זה עומדת עובדה פשוטה: גם אתם צריכים תמיכה – לא כבונוס, אלא כצורך בסיסי.
המספרים מספרים סיפור מוכר
מחקר תצפיתי גדול שפורסם ב-2025 ניתח יותר מעשרים וארבעה אלף פניות לקו סיוע טלפוני ייעודי לבני משפחה של אנשים עם הפרעות שימוש בחומרים. והתמונה שעולה מדברת בעד עצמה: שלושה מכל ארבעה פונים היו נשים. רוב הפניות נגעו לילדים – הורים שמודאגים מהבן או הבת שלהם. ובכמעט שני שליש מהמקרים, האדם האהוב שבשבילו התקשרו בכלל לא היה בטיפול באותה עת.
כלומר, במדגם הפונים לקו הסיוע היה ייצוג גדול לנשים שחיפשו תמיכה סביב שימוש של אדם קרוב. והן פונות לעזרה דווקא כשהוא עוד לא בטיפול, כשהן נושאות לבדן את הדאגה, את הבושה ואת ההחלטות הקשות.
מה קיים היום בעולם התמיכה למשפחות
יש שני ערוצים עיקריים, ושניהם חשובים. הראשון הוא קבוצות תמיכה הדדית למשפחות – מסגרות שבהן אנשים החיים עם אותה מציאות בדיוק נפגשים, מספרים, ומקבלים כלים. בישראל פועלות למשל קבוצות אל-אנון לבני משפחה של אלכוהוליסטים, ובעולם פועלות גם קבוצות SMART Recovery למשפחות וחברים. הערכה מחקרית שפורסמה ב-2026 בכתב העת Drug and Alcohol Review בדקה את תוכנית המשפחות של SMART ומצאה שהמדריכים – רבים מהם בעלי ניסיון חיים אישי – דיווחו שההכשרה הייתה שימושית ורלוונטית, ושיש צורך ברור בתוכנית. החוקרים ציינו גם את האתגרים: צוות מוגבל ומחסומים פרקטיים מקשים על הרחבת המסגרות – מה שמזכיר כמה המשאב הזה יקר.
הערוץ השני הוא סיוע פרטני: קווי סיוע טלפוניים, ייעוץ פרטני למשפחה, וטיפול פסיכולוגי ייעודי לבן המשפחה עצמו – לא כ"אדם שמסביר על המכור", אלא כאדם שזכאי לטיפול בזכות עצמו. המחקר על קו הסיוע מראה שהפונים מחפשים בעיקר הבנה, הכוונה פרקטית, ומקום שבו לא ישפטו אותם על כך שהם נשארים ליד אדם מכור.
מה התמיכה נותנת בפועל
חשוב לדייק: קבוצת תמיכה למשפחה אינה מבטיחה שהאדם האהוב ייכנס לטיפול. אף מסגרת לא יכולה להבטיח את זה, ואני לא מבטיחה. מה שהתמיכה כן נותנת מתחלק לשניים: הקלה ישירה עבורכם – פחות בדידות, פחות בושה, יותר כלים; ושינוי עקיף בבית – כי כשבן המשפחה נרגע ומתבסס, כל מערכת היחסים משתנה, ולפעמים גם הדינמיקה סביב ההתמכרות.
בקבוצות אלה לומדים למשל להבחין בין תמיכה לבין שיתוף פעולה עם ההתמכרות, לשים גבולות בלי לנתק קשר, ולזהות את הדפוסים המשפחתיים שנוצרו סביב השימוש – כמו הסתרה, חילוצי חירום כלכליים, או שתיקה קולקטיבית שכולם מסכימים אליה.
הבדידות היא החלק הקשה ביותר
בני משפחה של אנשים עם התמכרות חיים לעיתים בבדידות כפולה: הם לבד עם הסוד, ולבד עם הבושה. לא מספרים בעבודה למה לא ישנו בלילה, לא מזמינים חברים הביתה כי לא יודעים איזה ערב יהיה, ולפעמים אפילו בתוך המשפחה המורחבת שומרים על מסכה של "הכול בסדר". קבוצה עשויה להציע מקום שבו אפשר לדבר על הבדידות הזאת: פתאום יושבים מולכם אנשים שמבינים בלי הסברים ארוכים.
והבדידות הזאת יש לה מחיר מדיד. בני משפחה שנושאים את העול לבד לאורך זמן מדווחים על שחיקה, חרדה ודיכאון בשיעורים גבוהים – וזו לא "הגזמה רגשית" אלא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. בדיוק מהסיבה הזאת, קווי הסיוע והקבוצות לא נועדו רק "לתת כלים להתמודד עם המכור" – הם נועדו קודם כול לשמור עליכם.
זה גם משנה את הבית
כשבן משפחה אחד מקבל תמיכה, משהו בבית זז. ההורה שלומד לשים גבול מפסיק לממן את השימוש. בת הזוג יכולה להיעזר בתמיכה כדי להגדיר מה היא צריכה ומה אינה מוכנה לקבל; האחריות לאלימות נשארת אצל מי שפוגע. אף אחד לא מבטיח שהאדם האהוב ישתנה – אבל הבית חוזר להיות מקום שיש בו כללים, וזה נכון לכולם, ובמיוחד לילדים שצופים ולומדים מה זו זוגיות ומה זו משפחה.
איך לבחור מסגרת
אם אתם שוקלים להצטרף לקבוצה, כמה שאלות יעזרו: האם ההנחיה מקצועית או עמיתית, ומה ההכשרה של המנחים? מה גודל הקבוצה ומה רמת הסודיות בה? האם יש מרחב גם לכעס וגם לאהבה – כי בני משפחה מרגישים את שניהם, לפעמים באותה שעה? ואם קבוצה מרגישה לכם גדולה מדי – תמיד אפשר להתחיל בשיחה אישית.
אתם לא חייבים לחכות שהוא יסכים לטיפול כדי שאתם תקבלו עזרה. זו אולי הנקודה החשובה ביותר: התמיכה למשפחה לא מותנית בהחלטה של אף אחד אחר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות.