"עוד סיבוב אחד, אני מרגיש שהוא קרוב." אם המשפט הזה נשמע מוכר – ממך או מבן משפחה – שווה להכיר את הכלים שהמוח משתמש בהם כדי לשכנע אותנו. סקירה שיטתית גדולה שפורסמה באוקטובר 2026 בכתב העת Addictive Behaviors אספה 53 מחקרים ניסיוניים על ההטיות הקוגניטיביות של ההימורים – וגם מסבכת קצת את מה שחשבנו שאנחנו יודעים.
מהן ההטיות הגדולות?
שתי הטיות מובילות חוזרות בכל המחקרים. 'כשל המהמר' הוא האמונה שאחרי רצף הפסדים הניצחון 'חייב להגיע' – כאילו לרולטה יש זיכרון. 'אשליית השליטה' היא התחושה שהבחירה שלנו משפיעה על תוצאה מקרית לחלוטין – בחירת מספרים, לחיצה על הכפתור בזמן הנכון, 'טכניקה' אישית. שתיהן מרגישות אמיתיות לחלוטין מבפנים, ושתיהן אינן נכונות במשחקי מזל.
דוגמה פשוטה ל'כמעט ניצחון': מכונת מזל שעוצרת עם שני סמלי זכייה וסמל שלישי קרוב. מבחינה מתמטית, זה הפסד כמו כל הפסד אחר. אבל המוח מפענח את זה כ'כמעט' – ו'כמעט' מרגיש כמו רמז לניצחון קרוב. הסקירה מראה שמאפיינים מבניים כאלה מעצבים באופן עקבי את התפיסה, גם כשהם לא תמיד משנים את ההימור עצמו בניסוי.
הסקירה מדגישה גם פער תרבותי: רוב המחקרים נערכו במעבדות במערב, ומעט מאוד ידוע על איך ההטיות האלה פועלות בתרבויות שונות או בהימורים דיגיטליים מהסוג שמגיע היום לכל טלפון. זה פער שהמחקר העתידי צריך לסגור – ועד אז, זהירות בהכללות.
והסקירה מזהה גורם נוסף: המאפיינים המבניים של המשחקים עצמם. 'כמעט ניצחון' – כשהגלגל נעצר סמל אחד לפני הזכייה – ופורמטים שונים של הצגת הסתברויות מעצבים באופן עקבי את התפיסה והחשיבה של השחקנים. המשחק בנוי כדי להרגיש קרוב לניצחון, גם כשהוא רחוק ממנו.
אבל הנה הניואנס החשוב
הסקירה מצאה גם שההשפעה על ההתנהגות בפועל אינה עקבית: ההטיות משנות תפיסות, אבל לא תמיד מתורגמות להמרות גדולות יותר בניסוי. ועוד פער בולט: מעט מאוד מחקרים השוו ישירות בין אנשים עם בעיית הימורים לאנשים בלעדיה. כלומר, המדע יודע שההטיות קיימות ועובדות על התפיסה – אבל עדיין לומד איך בדיוק הן מזינות הימור כפייתי בחיים האמיתיים.
וניסוי גדול אחד מסבך את התמונה
בנובמבר 2026 פורסם בכתב העת Journal of Gambling Studies ניסוי מקוון עם 1,594 משתתפים שבחן מחדש ניסוי קלאסי משנת 1975. בניסוי המקורי, משתתפים שזכו בניחושי מטבע בהתחלה העריכו את עצמם כמנבאים טובים יותר – אפקט שיוחס לאשליית שליטה. הניסוי החדש שיחזר את האפקט – אבל מצא שהוא מופיע גם כשצופים באדם אחר, ושאין קשר בין הדירוגים לבין חומרת בעיות ההימורים של המשתתפים עצמם.
המסקנה: האפקט אמיתי, אבל ייתכן שההסבר הקלאסי שלו שגוי. במילים פשוטות – המוח אוהב דפוסים וסיפורים על ניצחונות מוקדמים, אבל אולי זו לא 'אשליית שליטה' בכלל. המדע מתקן את עצמו, וזה חלק מהיופי שלו.
זה חשוב מסיבה מעשית: אם ההסברים הקלאסיים לא מספיקים, גם חלק מההתערבות צריכות להתעדכן. הסקירה הגדולה מציעה כיוון – חינוך להיגיון הסתברותי, הבנה איך המשחקים בנויים, ותכנון הפחתת נזקים שמבוסס על המבנה האמיתי של ההטיות, לא רק על סלוגנים.
מה זה אומר למי שמשחק – ולמשפחה?
קודם כל, לזהות את השפה של ההטיה כשהיא מתלבשת על מחשבה: 'אני חייב לחזור', 'יש לי שיטה', 'זה מרגיש קרוב'. אלה לא תחושות מזל – אלו מנגנוני המשחק. שנית, להבין שאין בושה בליפול במלכודת: ההטיות האלה עובדות על כולנו, כי ככה מוח אנושי בנוי. השאלה אינה אם אתה חכם מספיק – אלא איך המשחק מתוכנן.
ושלישית: אם ההימורים כבר גורמים נזק – כספי, זוגי, נפשי – ההטיות הן לא הבעיה היחידה ופתרון שלהן לבד לא יספיק. טיפול בהימורים עובד עם השכבות העמוקות יותר: מה ההימור ממלא, ומה אפשר לבנות במקומו.
סימן שכדאי לשים לב אליו הוא הרגע שבו 'עוד סיבוב' הופך ממשחק לחובה: ניסיון להחזיר הפסדים, שכחה מהזמן ומהכסף, וניהול חשבון כפול – אחד גלוי ואחד נסתר. כשזה קורה, המומחיות היא לא ניצחון בהגרלה הבאה אלא עזרה מקצועית. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר.
אם אתם רואים את הדפוסים האלה אצלכם או אצל מישהו קרוב – שיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר.
מקורות
לקריאה נוספת
ההימור הבא במרחק החלקה – מה השתנה כשהימורי הספורט עברו לטלפון
לנעול את הדלת מבפנים – מה המחקר אומר על פסילה עצמית מהימורים, ומה קורה אחרי