יש שעה מסוימת ביום שבה המטפלת נשארת לבד עם מה שהיא שמעה. המטופלים הלכו הביתה, והסיפורים נשארו איתה בחדר. בדיוק בשביל השעה הזו קיימת ההדרכה.
הדרכה היא לא ביקורת
הדרכה טובה היא חדר שני לטיפול: מקום שבו אפשר לומר אני לא יודעת, אני טעיתי, אני מפחדת מהמטופל הזה, בלי שאף אחד יקפוץ לשפוט. הספרות המקצועית על הדרכה מצביעה על כך שהיא תומכת בעבודה המטפלים ובתחושת מסוגלותם, אם כי המחקר על ההשפעה הישירה על תוצאות המטופלים עדיין מורכב ולא חד משמעי – וגם זה שווה לומר בכנות.
מה קורה בהדרכה טובה
דיוק. מפרידים בין דיווח על מה שנאמר ונעשה בחדר, בין הרשמי של המטפלת ובין ההשערה שלה. כששלושת אלה מתערבבים, הטיפול מסתחרר; כשמסדרים אותם, הוא מתבהר. אחר כך שואלים: מה אני מביאה איתי לחדר הזה? מה המטופל מעורר בי? ומה האפשרות הבאה, הקטנה והאמיתית, שלפנינו?
למי היא מתאימה
למטפלים בתחילת דרך, שצריכים מקום לגדול בו. וגם למטפלים מנוסים, שנתקלים בשאלה חדשה או מגלים שהם עובדים שנים על אוטומט. ההדרכה אינה סימן שחסר משהו, אלא סימן שיש למישהו אומץ להסתכל.
אני מדריכה מטפלים עובדי שירותי הרווחה ובעלי מקצועות הטיפול, בפרטי ובקבוצות. מוזמנים לשיחת היכרות.