שני מחקרים, אחד ישראלי ואחד בריטי, בוחנים קשרים בין יחסים משפחתיים או תנאי ילדות לבין שימוש בחומרים והתנהגויות ממכרות. הם עוסקים בקשרים סטטיסטיים, ואינם מתארים סיבה אחת לשימוש אצל אדם מסוים.
המחקר הישראלי: קשרים ברשת
מחקר שפורסם ב-Child and Adolescent Psychiatry and Mental Health נערך בישראל, בקרב 2,564 מתבגרים. החוקרים מדדו קשר הורה-מתבגר, דפוסי התקשרות, תחושה שהם מכנים ריק פנימי או תחושת היעדר, ומגוון התנהגויות ממכרות: אלכוהול, סמים, גיימינג בעייתי, רשתות חברתיות, סמארטפון, קניות, הימורים ועוד. בעזרת ניתוח רשתי הם בדקו מה מקשר בין הצדדים.
תחושת הריק הפנימי הייתה בעלת חוזק הגשר הגבוה ביותר ברשת, והקשרים הישירים בין המשתנים היחסיים להתנהגויות הממכרות היו דלילים יותר. זהו מחקר חתך: אי אפשר להסיק ממנו שקושי בקשר יוצר תחילה ריק, או שמתבגרים משתמשים כדי למלא אותו.
והמבט הארוך מבריטניה
מחקר שפורסם ב-Addiction בדק שלושה דורות של נולדים בבריטניה על פני חמישים שנה. הממצא: מצב סוציו-אקונומי מקשה בילדות נקשר בעקביות לשיעורים גבוהים יותר של עישון בנוער, והקשרים עם שאר החומרים משתנים בין הדורות. המסקנה שלי מזה פשוטה: שימוש בנוער מעולם לא היה רק עניין של בחירה אישית של נער סורר. הוא נולד בתוך הקשר משפחתי וחברתי. זו לא אשמת הורים, זו מפה של איפה אפשר להשפיע.
מה זה אומר לכם כהורים
אפשר לשאול בבית על תחושות של קשר, בדידות וזמינות לשיחה. המחקר הישראלי לא בדק התערבות הורית, ולכן אינו מראה שחיזוק הקשר ממלא ריק פנימי או מפחית שימוש. האפשרויות האלה יכולות להיות נושא לשיחה עם איש מקצוע.
מה מראים שלושת הדורות בבריטניה
המחקר הבריטי איחד נתונים של שלוש קבוצות לידה: נולדי 1970, נולדי תחילת שנות התשעים, ונולדי 2001 – יחד למעלה מ-23 אלף משתתפים. הממצא העקבי ביותר: בני הנוער מהשכבה המוחלשת ביותר נמצאו בסיכון גבוה יותר לעשן, בכל שלוש הקבוצות, כשהפער היה הקטן ביותר בדור 1970 והגדול ביותר בדור שנות התשעים. כלומר, אי-השוויון בעישון בני נוער לא נעלם עם השנים – בחלק מהמדדים הוא דווקא התחזק.
וממצא מפתיע דווקא באלכוהול: בשניים מהדורות, בני הנוער מהשכבה המוחלשת ניסו אלכוהול פחות ושתו פחות לעיתים קרובות, ובדור 2001 גם השיעור שדיווח על שתייה מופרזת באירוע אחד היה נמוך יותר. בקנאביס לא נמצא קשר עקבי למצב הסוציו-אקונומי. המסר: הקשר בין רקע חברתי-כלכלי לשימוש בנוער שונה מחומר לחומר ומדור לדור, ואין בו משפט אחד מסודר. בדיוק לכן תוכניות מניעה צריכות לדבר לכל דור בשפה שלו.
איך נראית שיחה כזאת בבית
כאפשרות מעשית לשיחה בבית, אפשר לפתוח בשאלה: איך נראה ערב טיפוסי אצלכם בגיל הזה? לתת מקום לתשובה, לשתף בקצרה מחיי ההורה אם זה מתאים, ולדבר על גבולות ועל דרך לבקש עזרה במקרה חירום. למשל, אפשר להסכים מראש שאפשר להתקשר להורה כדי להגיע למקום בטוח, ואת הדיון על מה שקרה לקיים אחר כך. אלה הצעות לשיחה, לא צעדים ששני המחקרים בדקו.
אפשר גם לשאול על המסיבות, על מה שהחברים חושבים ועל מה שהמתבגר עצמו חושב. אין הכרח להפוך כל תשובה להרצאה. אלה כיוונים אפשריים לשיחה, שאפשר להתאים למשפחה ולנסיבות, ולא הבטחה לתוצאה. אם קשה לקיים שיחה כזאת, אפשר להביא את הקושי לייעוץ.
שני המחקרים אינם מגדירים מדד להורות טובה ואינם מטילים אשמה. הם מצביעים על קשרים בין תנאי חיים, יחסים ושימוש. אפשר לקחת מהם שאלות לשיחה על הקשר בבית ועל תמיכה מתאימה, בלי לראות בתקשורת טובה הבטחה למניעת שימוש.
אפשר להעלות גם את המקום של ההורה בשיחה: אילו דוגמאות הוא נותן בבית, מה מדאיג אותו, ואילו מסרים הוא רוצה להעביר. אין צורך לייחס למחקרים השוואה בין כוחם של מעשים לכוחן של מילים, משום שלא בדקו אותה. אפשר לבדוק עם איש מקצוע איך לדבר בכנות על שימוש בבית ועל גבולות, בלי להפוך את השיחה להאשמה.
אם מתגלה שימוש קבוע, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולברר גם סיכון רפואי או נפשי. אפשר לשמור על שיחה רגועה בלי לדחות בירור נדרש. שני המחקרים אינם קובעים כיצד התגובה הראשונה של ההורה תשפיע על המשך הדרך.
ואם אתם כבר רואים סימנים – שינויי חברים, הסתרה, ניסיונות או שימוש – אפשר לפנות להתייעצות במקום לנסות להסביר לבד מה עומד מאחוריהם. בהדרכת הורים בונים יחד גישה שמחזיקה גבולות וגם קשר. מוזמנים לשיחה. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – ללא עלות.
מקורות
Addiction (2026) – מצב סוציו-אקונומי בילדות ושימוש בחומרים בנוער בשלושה דורות
לקריאה נוספת
גבולות בלי ניתוק – הדרכת הורים כשמתבגר מתנסה בסמים
איך מדברים עם מתבגר על כדורים לא מוכרים בלי להפוך את השיחה להפחדה?
קרב השיעורים – מה שני מחקרים גדולים אומרים על מעורבות הורית שעוזרת וכזו שפוגעת