"הוא משחק רק שעה, שעתיים… טוב, ארבע." המשחקים תופסים את חדר המתבגר, ואתם מתחילים לתהות מתי זה הפך מתחביב לבעיה. מחקר ישראלי גדול שפורסם באוגוסט 2026 מציע זווית מפתיעה: אולי השאלה החשובה היא לא כמה הוא משחק – אלא מה הוא מחפש במשחק.
מה המחקר הישראלי מצא?
מחקר שפורסם בכתב העת Child and Adolescent Psychiatry and Mental Health בדק 2,564 מתבגרים בישראל בעזרת ניתוח רשתות. החוקרים מדדו התמכרויות התנהגותיות וחומריות – גיימינג, סמארטפון, רשתות חברתיות, הימורים, אלכוהול וסמים – לצד תקשורת הורה-מתבגר ודפוסי התקשרות. במרכז המחקר עמד מושג אחד: 'תחושת היעדר' – תחושה סובייקטיבית של ריק פנימי וניתוק.
הממצא הבולט: תחושת היעדר הייתה בעלת עוצמת הגישור הגבוהה ביותר ברשת שנבדקה. הקשרים הישירים בין דפוסי הקשר המשפחתיים לבין ההתנהגויות הממכרות היו דלים יחסית. זהו מחקר חתך: המדדים נאספו בנקודת זמן אחת. לכן אי אפשר לדעת ממנו מה קדם למה, או לקבוע שתחושת הריק גורמת להתמכרות ומתווכת תהליך סיבתי.
המחקר בדק מגוון התנהגויות, ובהן גיימינג, שימוש באלכוהול ובסמים, שימוש בעייתי ברשתות חברתיות, סמארטפון, קניות והימורים. תחושת היעדר תפסה מקום מרכזי ברשת הקשרים הכוללת. הממצא מציע כיוון להמשך מחקר על חוויית הניתוק, אבל אינו מוכיח מנגנון משותף לכל ההתנהגויות ואינו בודק אם חיזוק הקשר מונע אותן.
מה זה אומר בשפה של הבית?
שכדאי לשאול גם על החוויה שמאחורי המסך: מה המתבגר מוצא שם, ואיך הוא מרגיש מחוץ למשחק? זו הצעה לשיחה, לא מסקנה שכל משחק הוא בריחה מריק. גבולות וקשר אינם חלופות, ואי אפשר להסיק מהמחקר שמתבגר שמרגיש מחובר בהכרח ישחק פחות.
איך אימהות מזהות שזה הפך לבעיה?
מחקר איכותני מיפן, שפורסם בספטמבר 2026 בכתב העת Cureus, ריאיין תשע אימהות למתבגרים שנמצאים במעקב פסיכיאטרי במרפאת חוץ ונמצאו בבדיקה כחשודים להפרעת גיימינג. התהליך שהן תיארו היה כמעט זהה: סמארטפון שהפך חלק מהחיים, משחק שהפך בלתי נשלט, כללי בית שלא נאכפו, ואז סימנים חמורים – היעדרות מבית הספר, חוסר יציבות רגשית, צרות ברשתות. רוב האימהות נשאו את ההתמודדות כמעט לבדן.
שני דברים בולטים בסיפורים: האימהות תיארו התמודדות ממושכת עם קשיים שהלכו והחמירו, ופנייה לתמיכה מקצועית. בחלק מהמשפחות הן תיארו גם שינויים במודעות ובהתנהגות ההורית. החוקרים מדגישים שכדאי לתת מקום לחוויית האימהות לצד תסמיני הילד. אלה תיאורים בדיעבד של תשע אימהות, לא הוכחה שכל המשפחות עוברות אותו תהליך.
חשוב לזכור גם מי השתתף במחקר: לכל תשעת הילדים הייתה לפחות אבחנה התפתחותית או נפשית אחת, ולשמונה מהם היו שתיים או יותר. לכן אין להשליך מהתיאורים האלה על כל מתבגר שמשחק הרבה. המחקר מתאר קבוצה מסוימת במעקב פסיכיאטרי ומעלה את הצורך להקשיב גם לבידוד ולעייפות של האימהות.
מתי כדאי לדאוג באמת?
שעות מסך לבדן אינן אבחון. הדגלים שכדאי לשים לב אליהם הם שינויים בתפקוד: ירידה מתמשכת בלימודים או היעדרות, שינה שמתהפכת, סגירה חברתית, תנודות מצב רוח סביב המשחק, ותחושה שהמשחק הוא הדבר היחיד שמעניין. כשכמה מהם מופיעים יחד לאורך זמן – זה הזמן להתייעץ, לא לחכות ש'יעבור'.
מה אפשר לנסות בבית?
כהצעה מעשית לשיחה, ולא כשיטה שהמחקרים האלה הוכיחו: אפשר להתחיל בעניין אמיתי במשחק עצמו, לבקש מהמתבגר שיראה לכם, ולפנות זמן משותף שאינו סביב מסכים. לצד זה אפשר לקבוע כללים ברורים ומוסכמים. כדאי לשאול גם על בדידות, לחץ חברתי, קשיי למידה ודאגה, בלי להניח שהם הסיבה למשחק. קושי שמתגלה ראוי להתייחסות בפני עצמו.
המחקר הישראלי מזמין תשומת לב לחוויית הניתוק, אבל אינו מאפשר להגדיר מתבגר מסוים בסיכון על סמך שעמום או מיעוט חברים. אם אתם מבחינים בריחוק או בשינוי שמדאיג אתכם, אפשר לשאול מה עובר עליו ולהקשיב לתשובה. זו התחלה אפשרית של בירור, לא תחליף להערכה מקצועית ולא הבטחה ששיחה תמנע בעיה.
והערה אחת להורים עצמם: גם אתם זקוקים לגב שמחזיק. במחקר היפני האימהות תיארו בידוד ועייפות; הוא אינו מוכיח שהבידוד גרם נזק או שתמיכה מונעת הפרעת גיימינג. שיחה עם הורה אחר, בן זוג או איש מקצוע היא אפשרות לקבל עזרה עבורכם, לצד הבירור והטיפול הנחוצים לילד.
אם אתם מרגישים שהבית נלחם במסך ומפסיד, לא צריך להחזיק את זה לבד. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות.
מקורות
לקריאה נוספת
גיימינג – מתי המשחק במחשב הופך לבעיה אמיתית
הגלילה שלא נגמרת – מתי הרשתות הופכות להתמכרות
קופסאות הפתעה במשחקי מחשב והימורים – מה ההורים צריכים לדעת על 'לוט בוקסס'