הורים לבני נוער עם הפרעות מצב רוח עשויים להתמודד גם עם תשישות הקשורה לתפקיד ההורי. שני מחקרים מ-2026 בחנו שחיקה הורית בקרב הורים לבני נוער עם הפרעות מצב רוח או דיכאון. הם מתארים קשרים בין שחיקה לבין משאבים משפחתיים ופסיכולוגיים, ולא בודקים איזו קבוצת הורים סובלת ממנה יותר מכל קבוצה אחרת.
מה מזין את השחיקה?
המחקר הראשון, שפורסם באוגוסט 2026, היה מחקר חתך בקרב 212 הורים לבני נוער עם הפרעות מצב רוח. במודל הסטטיסטי נמצאו קשרים עקיפים בין לחץ הורי ותמיכה משפחתית לבין שחיקה, דרך דיכוי הבעת רגש. זהו תיווך סטטיסטי בנתונים שנאספו בנקודת זמן אחת, ולא הוכחה שדיכוי רגשי גרם לשחיקה.
בניתוח נוסף זוהו שלושה שילובי תנאים שנקשרו לשחיקה גבוהה. השילוב הבולט כלל לחץ הורי גבוה, אבטלה, תמיכה משפחתית נמוכה, מעט שימוש בהערכה מחדש והרבה דיכוי הבעת רגש. אין בכך דירוג של מסלול מסוכן ביותר או הוכחה ששינוי אחד התנאים ימנע שחיקה.
אילו משתנים נקשרו לפחות שחיקה?
המחקר השני, שפורסם באוגוסט 2026, שילב סקר חתך של 253 הורים לבני נוער עם הפרעות דיכאון עם ראיונות של 13 הורים. ציון השחיקה הממוצע היה 60.60. גמישות פסיכולוגית וחמלה עצמית נקשרו לפחות שחיקה גם לאחר התאמה למשתנים דמוגרפיים וקליניים. המודל הסופי כולו הסביר 54.4 אחוזים מהשונות בשחיקה, ולא שני המשתנים לבדם: הוא כלל גם מאפיינים דמוגרפיים וקליניים וקשיים בוויסות רגשי. הקשר העצמאי של קשיי הוויסות לשחיקה לא הגיע למובהקות במודל הסופי. זהו קשר תצפיתי, לא בדיקה של השפעת טיפול.
ובראיונות, ההורים תיארו את החוויה: ערנות מתמשכת, אשמה עצמית ששוחקת, ותחושה שהם תפקיד לפני שהם בן אדם. מכירים?
מה זה אומר להורים?
המחקרים נותנים מקום גם לקושי של ההורים, ולא רק לתסמינים של המתבגר. הם מעלים שאלות על תמיכה משפחתית, על התמודדות עם רגשות ועל משאבים פסיכולוגיים. הם אינם משווים טיפול למנוחה ואינם מוכיחים שאימון בחמלה עצמית או בגמישות פסיכולוגית יפחית שחיקה בקבוצה הזאת. אפשר להביא את הנושאים האלה לשיחה עם איש מקצוע ולברר אילו אפשרויות תמיכה מתאימות.
אפשר גם לשאול עם מי אפשר לדבר על הקושי: בן או בת זוג, חברים, קבוצת הורים או איש מקצוע. שני המחקרים אינם מוכיחים שהורה שמסתיר רגשות בהכרח יישחק, או שמענה מסוג מסוים ימנע זאת. אין צורך להפוך את הממצאים לעוד דרישה מההורה לעשות הכול נכון.
ומה זה אומר לילד?
שני המחקרים התמקדו בשחיקה ובחוויות ההורים. הם אינם בודקים אם טיפול בשחיקת ההורה משפר את זמינותו לילד או את מצבו של הילד. כשפונים לעזרה, אפשר לשאול איך מתייחסים גם לצורכי ההורים לצד הטיפול במתבגר.
שאלה שחוזרת
"איך אפשר לטפל בעצמי כשהילד במשבר?" בדיוק ככה. כמו במטוס, קודם המסכה שלך. זה לא אנוכיות, זו אווירודינמיקה של משפחה.
מה זה בדיוק שחיקה הורית?
זה לא יום קשה ולא עייפות רגילה של הורות. שחיקה הורית מוגדרת במחקר כתחושת תשישות מכרעת שקשורה ישירות לתפקיד ההורי, ירידה בהנאה מהילדים, ריחוק רגשי מהם, ותחושה שההורה שאתם חיילתם להיות אינה ההורה שאתם היום. בני השיחה יודעים שמשהו לא בסדר, ולרוב מתביישים להודות בזה.
הממצא על דיכוי הבעת רגש מתאר קשר בנתוני המחקר, ולא מחיר שכל הורה בהכרח משלם. הוא אינו מצדיק לפרוק כעס על הילד. אפשר לחפש מקום לדבר על הרגשות עם אדם שסומכים עליו או עם איש מקצוע, בלי לייחס למחקר הוכחה ששיחה כזאת תמנע שחיקה.
ומה הצד המעודד?
במחקר השני, גמישות פסיכולוגית וחמלה עצמית נקשרו לפחות שחיקה. המודל הסופי שכלל אותן לצד משתנים נוספים הסביר 54.4 אחוזים מהשונות; מדד ההסבר המתוקנן היה 51.9 אחוזים. החוקרים מציעים להמשיך לבדוק כיווני תמיכה בהורים במחקרי אורך ובהתערבויות. הם אינם מוכיחים כאן שמדובר בהגנות שניתן להקנות בטיפול או שמיומנות נלמדת עדיפה על תכונה מולדת.
איך מתחילים לצאת מזה?
אפשר להתחיל בשאלה מעשית אחת: ממי אפשר לבקש עזרה, ובמה? אפשר לתאר מה מכביד, מה קשה להספיק ואיזה סיוע חסר. זו אפשרות לפתיחת שיחה, לא מסלול שהמחקרים בדקו ולא קביעה ששחיקה נובעת תמיד מעומס ללא תמיכה.
אם מתאים לכם, אפשר לנסות לנסח את הקושי בלי האשמה עצמית: במקום לקבוע שאתם הורים גרועים, לתאר שאתם עייפים ושקשה לכם כרגע. שני המחקרים אינם בודקים את השפעת הניסוח הזה ואינם מבטיחים שהבוקר שאחריו יהיה שונה.
אפשר לשאול גם איך מתחלק העומס במשפחה ומה כל אחד צריך. המחקרים האלה אינם בודקים הדבקה של שחיקה בין בני זוג, ואינם משווים את התועלת של שיחה אחת לעצות אחרות. אם רוצים, אפשר להעלות את השאלות האלה בשיחה זוגית או בפנייה לאיש מקצוע.
אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור, ומרגישים שהמשאבים נגמרים, אפשר לדבר על זה. קליניקות: באר שבע, תל אביב, גבעות בר. שיחת ההיכרות הראשונה איתי – רבע שעה, ללא עלות.